פעם היו פה ביצות, בוץ עד הברך,
חלוצות קיפלו מכנסיים ויצאו לדרך.
עם טוריה ביד ואקליפטוס קטן,
חלמו שמהמים יצמח פה גן.

לא הכול היה רומנטי.
היו יתושים, לחות, עייפות של ערב.
אבל היה גם ריח חד של אקליפטוס באוויר —
ריח של ניקוי, של התחלה, של משהו שמתעקש להשתרש.

המארז נולד מהאדמה ההיא.
שמן אקליפטוס שמביא איתו נשימה עמוקה,
נר ציטרונלה שמיוצר בבית מליכסון — אור קטן שמגרש את היתושים ומשאיר רק את השקט.
דבש אקליפטוס עמוק ומתוק, כמו ההוכחה שבסוף גם מהביצה יוצא טוב.
קופסת אגוזי שוקולד — קצת כוח, קצת פינוק,
ומגש חרס בעבודת איל״ן, שמזכיר שהעשייה ממשיכה גם היום, בידיים טובות.
ענפי אקליפטוס מיובשים

פותחים, מדליקים, טועמים.
ונותנים לריח הירוק הזה למלא את הבית.

גם במהדורה כשרה לפסח