בלילה אחד, בלי רעש גדול,
קמה חומה — וגם מגדל עגול.
קרשים, פטישים, קפה שחור חם,
ובבוקר? יישוב עומד שם.

ככה זה התחיל. בלי טקסים, בלי נאומים.
רק אנשים שמביאים איתם ידיים טובות, קצת עקשנות —
ופינג׳אן שמונח על האש.

כי בין כל הקרשים והחלומות,
תמיד היה גם רגע קטן של הפסקה.
מוזגים קפה, שוברים קוביית סוכר,
מערבבים לאט, מסתכלים על המגדל שכבר תופס צורה.
מישהו מוציא עוגיות, מישהו מוסיף מקל קינמון לתה,
והלילה נהיה קצת יותר חם.

המארז הזה נולד מהרגעים האלה.
קפה שחור עמוק, ארבע כוסות שמחכות למזיגה,
פינג׳אן אמיתי שמרגיש כמו פעם,
קוביות סוכר, מקלות קינמון, חליטת תה מנחמת,
ועוגיות שמזכירות שהעבודה חשובה —
אבל גם הישיבה מסביב חשובה לא פחות.

פותחים. מדליקים. מוזגים.
ובין לגימה ללגימה —
נבנית חומה קטנה של יחד,
ומגדל של רגע טוב באמצע היום.

קיים גם במהדורה כשרה לפסח 🌻